מעון הציד של סטופיניג'י
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
ארמון, palazzo museum, מוזיאון דת  | ||||||
| כתובת |
סטופיניג'י | ||||||
| מיקום |
Nichelino | ||||||
| מדינה |
איטליה | ||||||
| בעלים |
מסדר סנט מוריס ולזרוס | ||||||
| מבקרים בשנה | 98,324 (נכון ל־2019) | ||||||
| הקמה ובנייה | |||||||
| אדריכל |
פיליפו יוברה | ||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
75.23 הקטאר | ||||||
| קואורדינטות | 44°59′42″N 7°36′14″E / 44.995°N 7.603889°E | ||||||
| אתר רשמי | |||||||
|
(למפת פיימונטה רגילה)   מעון הציד של סטופיניג'י | |||||||
  | |||||||
מעון הציד של סטוּפּינִיגִ'י (באיטלקית: Palazzina di caccia di Stupinigi) הוא אחד המעונות המלכותיים של בית סבויה האיטלקי, ונכלל ברשימת אתרי מורשת עולמיים של אונסק"ו. המעון נבנה בתחילת המאה ה-18 על ידי האדריכל פיליפּוֹ יובָארָה בהזמנת ויטוריו אמדאו השני, מלך סרדיניה. מעון הציד נמצא בסטופיניג'י, פרבר של העיר ניקלינו, כעשרה קילומטרים מדרום-מערב לטורינו. הפארק הסובב את מעון הציד הוכרז כפארק לאומי בשנת 1992. שטחו של הפארק הוא 16,110 דונם, ויש בו יערות טבעיים ושטחים חקלאיים.
תיאור המעון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדרך המובילה מטורינו למעון הציד עוברת ביער הטבעי של הפארק. בצידי הדרך, ניתן להבחין בבתי האחוזה הכפרית ובאורוות הסוסים. הגרעין המרכזי של המעון מורכב מאולמות גדולים, המהווים את מרכז המבנה האליפטי שממנו יוצאות ארבע זרועות מלוכסנות, (כמו הצלב של אנדרו הקדוש). ב"זרועות" המעון מצויות הדירות של בני משפחת המלוכה ושל אורחיהם. המבנה פונה כלפי חוץ, אל מרחבים מתומנים, בהם מצויים מבני השירות של מעון הציד.
מעון הציד בנוי בסגנון בארוקי-איטלקי: מפואר, מבריק וממורק. הוא כולל מרכיבים יקרים כגון מראות, כלי חרסינה ומקטרות מצופות זהב. הרהיטים המצויים במעון גולפו על ידי אמנים מפורסמים; למשל שלושת יוצרי הארונות המלכותיים המפורסמים של טורינו: ג'וזפה מריה בונזאניגו, פייטרו פיפטי ולואיג'י פרינוטי. בנוסף, רהיטים אלו מזכירים את התמשיחים של האמנים ויטוריו אמדאו צ'ינארולי, ג'אן קרוסאטו באטיסטה וקרלו אנדראה ואן לו. [1]
מעון הציד הגדול כולל 137 חדרים, 17 אולמות בשטח כולל של 31,000 מ"ר, כאשר 14,000 מ"ר מהם במרחבים רצופים. הפארק הוא בשטח של 16,110 דונם וגינות הפרחים, המעוצבות במבנה גאומטרי, בשטח של 3,800 מ"ר. [2]
למרות פסל האייל באולם המרכזי, כבר מאה שנה אין בסביבה איילים אך נכון ל-2007, ניתן למצוא ביער שועלים, סנאים, סמורים, מרמיטות וציפורים שונות.
תולדות המקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד לשנת 1418, הייתה במקום מצודה בבעלות בית אקיה, ענף משנה לבית סבויה. בשנת 1493 המצודה נמכרה למרקיז רולנדו. בשנת 1563, כאשר בירת דוכסות בית סבויה עברה משאמברי שבצרפת לטורינו, נרכש הארמון על ידי אמנואלה פילבר, דוכס סבויה. דוכס סבויה החליט להוריש את מעון הציד למסדר מוריס ולזרוס הקדושים. בשנת 1729 הארמון עוצב מחדש ותוך שנתיים הפך למעון הציד הגדול. העיצוב מחדש נעשה על ידי האדריכל פיליפו יוברה עבור מלך סרדיניה, ויטוריו אמדאו השני, אשר הזמין צוות מעטרים, רובם מוונציה, במטרה לקשט את מעון הציד מבפנים. בשנת 1832 חזר המעון לבעלות משפחת המלוכה. בימיהם של קרלו אמנואלה השלישי וויטוריו אמנואלה השלישי המשיכו בבניית הארמון והרחיבו את הפארק.
מעון הציד הגדול נחשב למקום המועדף לאירועים של בית סבויה: טקסים וחתונות ממלכתיות. בשנת 1773 נישאו במעון הנסיכה מריה תרזה מסבויה ושארל העשירי מלך צרפת, רוזן מחוז ארטואה דאז.
כיום, נכון ל-2007, נמצא בארמון "מוזיאון לאמנות הריהוט," הכולל אוסף רהיטים פיימונטנים. חלק מהריהוט הוא מקומי וחלק הועבר ממעונות מלכותיים אחרים של בית סבויה כמו הארמון במונקאליירי ורג'ה די ונריה ריאלה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מעון הציד של סטופיניג'י (באיטלקית)- הפארק
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ השמות המקוריים של האומנים: - " Giuseppe Maria Bonzanigo", " Peter Piffetti" ,"Luigi Prinotto" "Giuseppe Valeriani", "Domenico Valeriani", " Christan Wehrlin"
- המזכירות את התמשיחים של האמנים:
-" Vittorio Amedeo Cignaroli", "Gian Crosato Batiste", "Carl Andrea" Van Loo " > - ^ http://www.gruppocinofilotorinese.it/Stupinigi.htm
.svg)